<h1>ראב"ן — עירובין</h1>
<h2>דף לא:</h2>
אמר רב נחמן בשל תורה אין חזקת שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקת שליח עושה שליחותו, וכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר הלך אחר המחמיר והיינו דאמר בפ"ק דחולין [י"ב.] בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצאו שחוט מאי אמר ליה חזקתו שחוט והאומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום מאי א"ל אין חזקתו תרום מה נפשך אי אין חזקת שליח עושה שליחתו וכו' עד לעולם אין חזקת שליח עושה שליחתו דשל תורה הוא שחיטה ומעשרות וגבי שחיטה אימור איניש אחריני שמע ושחט ורוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן וגבי תרומה אי איניש אחריני שמע ותרם הוי תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה, וגבי גט נמי תנן [גיטין ס"ג:] האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע ולא סמכינן אחזקת שליח.
<h2>דף לט:</h2>
הילכך בב' ימים של ר"ה ודאי הוי תרויהו קדש כיו"ט ושבת ואין מערב לכאן ולכאן, ואין מתנה על הכלכל' לאוכלה בשני דהו"ל מתקן ביו"ט, וביצה שנולדה בזה אסורה בזה, אבל ב' ימים של גליות כגון פסח ועצרת וסוכות מערב ומתנה ונולדה בזה מותרת בזה דתניא מודה ר' יוסי לחכמים בב' ימים של גליות. וכן צבי וכל דבר הניצוד כגון דגים ועופות מדברי אם ניצודו ביו"ט של ראש השנה [אסורין] כל ב' ימים של ר"ה ולערב בכדי שיעשו, או כל דבר שיש במחובר לקרקע כגון ענבים ופירות אם הובאו לישראל ביו"ט ראשון של ר"ה אסורין כל ב' ימים של ר"ה ולערב בכדי שיעשו, וכן יום טוב לשבת בין מלפניה בין מלאחריה דקדושה אחת הן ואסור עד לערב של מוצאי שבת ויו"ט בכדי שיעשו. אבל בב' ימים של גליות נחלקו בהו הגאונים רבותינו, שבמגנצא נהגו העם איסור מעולם בכל דבר המחובר לקרקע וכל דבר הניצוד אפילו הובא ביום ראשון עד לערב של יום שני בכדי שיעשו, ומפרשי בשעה שראוי לעשייה דהיינו מוצאי יו"ט שהוא חול, ואמעשה דההוא טביא דאיתציד ביו"ט ראשון ואישתחיט ביו"ט שני ואכלו מיניה רב נחמן ורב חסדא ורב ששת לא אכל (ו)לא סמכינן דהא אמר רב אשי לדידי אמר לי מרימר דההוא טביא לא איתצודי איתצד כי בייתי הוה או מדברי ואיתצד קודם יו"ט והובא ביו"ט מחוץ לתחום ומפרשי הכי דאי איתצד לא [הוו] אכלי מיניה ר"נ ורב חסדא, ואמילתא דרב אשי סמכי ואסרי דבר הניצוד והמחובר. ורבינו שלמה ורבינו ר' קלונימוס מרומה ז"ל מפרשי לערב בכדי שיעשו לערב של יום ראשון שהביאום ולפיכך צריך להמתין דשמא היום היה קודש ועכשיו חול ובעי המתנה ואי הוה איפכא כ"ש שמותר אף בלא המתנה, ואי ביו"ט שני הביא ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קודש דגמרי[נן] (בטביא) [מטביא] דאישתחיט ביו"ט שני ואכלו מיניה ר"נ ורב חסדא אלמא לערב של יו"ט ראשון בעינן, ואע"ג דרב ששת לא אכל הא הדר ביה דאמ[רינן] אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר מידי בקדושות א"ל אין תנינא מודה ר' יוסי לחכמים בשני ימים של גליות, א"ל אי משכחת לר"נ ולרב חסדא לא תימא להו הא ברייתא שלא ילעיגו עלי שלא אכלתי אלמא הדר ביה כששמע הברייתא, והא דאמר רב אשי אמר לי מרימר דלא (איתיביה) [איתצד], הכי מיפרשי דאי מיתצד אפילו רב ששת הוה אכיל דהא איכא לערב של יום ראשון בכדי שיעשו, אלא מחוץ לתחום הובא ונשחט בו ביום, ר"נ ור"ח סברי לא הובא אלא לאכילת ריש גלותא והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ורב ששת סבר אדעתא דכולהו רבנן דאכלי בי ריש גלותא הובא. ואני פירשתי טעם אילו ואילו, ואפילו איכא דסבירא לו טעם רבינו שלמה וחביריו, במגנצא לא יעשה אלא כתורת הראשונ[ים] וסברתן משום כבודן כדאמר [שבת מ"ו.] ר' אבהו כי מיקלע לאתריה דר' יוחנן לא מטלטל שרגא לאתריה דר' יהושע בן לוי מטלטל שרגא אלמא אע"ג דס"ל כר' יהושע כי מיקלע לאתריה דר' יוחנן לא מטלטל משום כבודו, ועוד דאסור לשנות את המנהג. מיהו שמעינן מהכא מהאי טביא דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר לבו ביום אם הוא דבר שאינו ניצוד ואינו מחובר, מדאכלי ר"נ ורב חסדא מיניה, ואף רב ששת דלא אכל אלא משום דכל דאתי לבי ריש גילותא אדעתא דכולהו רבנן דאכלי תמן אתי, ואי לאו הכי (לא) הוה אכיל, ומיהא דאמר רב פפא [ביצה כ"ד:] הילכתא גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר לקרקע אפילו לערב אסורה בכדי שיעשו, ואם אין במינו במחובר הבאין מתוך התחום מותרת מחוץ לתחום אסורין, והבאין בשביל ישראל [זה] מותרת לישראל אחר לאכול אפילו לבו ביום, ומההוא לפתא דאתא למחוזא ביו"ט וחזיא רבא דכמישא אמר הא ודאי מאתמול עקריה וא"צ לשהות לערב בכדי שיעשו, מאי אמר[ת] (ר') מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל [זה] מותר לישראל אחר וכ"ש דאדעתא דגוים אתא, שרא להו רבא למיזבן מיניה על ידי הקפה ומאמינו, וכי חזא דקא מפשי ומייתי אסר להו.
וכיון דאסר רבא [עירובין מ'.] משום דמפשי ומייתי (ו)נ"ל דאנן נמי לא מצינן למיסב מגוי ביו"ט כלום דכל דמייתי אדעתא דישראל וגוים קא מייתי ודילמא אפישי לאיתויי בשביל ישראל. ונ"ל דאפי' שכר שמוכר גוי בביתו ועושה אותו בביתו [אסור] דאיכא למימר נמי שמא היום הובא מחוץ לתחום, והא דאמר [ביצה כ"ט:] הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו ולוקח ממנו וכו', בחנווני ישראל דליכא למיחוש לתחום וכן נמצא בהלכות גדולות אבל חנווני גוי לא כדפרישית, וממתני' דמס' יו"ט נמי שמעינן דחנווני גוי לא דתנן [י"א:] אין מסלקין התריסין ובית הילל מתירין אף להחזיר וכן הלכה דמשום שמחת יו"ט היתירו סופן משום תחילתן ואי סלקא דעת' חנווני גוי שרי אמאי היתירו לחנווני ישראל לפתוח ולסגור אלא ודאי מחנווני גוי לא. ונ"ל דמותר לישראל ליקח שכר או דבר שאין בו אלא משום חוץ לתחום בביתו של גוי שאינו רגיל למכור דאפילו הובא היום לבית הגוי הא לאו אדעתא דישראל בא, ואם לחשך אדם לומר היאך מותר לישראל לטלטל פירותיו שבאו מחוץ לתחום ממקומן הא אמר בפרק מי שהוציאוהו [מ"ז:] חפצי הגוי קונין שביתה ותניא השואל כלי מן הגוי וכו' עד וגוי שהביא פירות מחוץ לתחום הרי זה לא יזיזם ממקומן, תריץ (ל)כרבא דהוא בתרא ועביד עובדא (מ)[ב]ליפתא קיימא לן, וגם מדיכרי דאתו למברכתא מחוץ לתחום [שם] ואמר רבא ליזבנינא בני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא והאי לא יזיזם ממקומן מארבע אמות שלהן קאמר דתנן [מ"א:] מי שהוציאוהו גוים חוץ לתחום יש לו ד' אמות, והני פירי נמי יש להן ד' אמות והיינו כל העיר שהיא ליושביה כד' אמות, ודיכרי וליפתא הביאום גוים לחנווני ישראל ומהם לקחום בני העיר.
<h2>דף מ.</h2>
בור ברשות הרבים אסור לישראל למלאות מים ממנו ולהעלותו ולשתות, שהבור רשות היחיד וקא מייתי מים מן רה"י לרה"ר. אבל אם מילא גוי לצורכו ומצאו ישראל שותה, ואם בשביל ישראל מילא אסור. ויש מתירין אפילו לומר לגוי מלא לי, מדאמר בפרק שואל [שבת ק"נ:] אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר למחר אלך למקום פלוני הואיל ואם היה שם בורגנין היה הולך ה"נ הואיל ויכול (ליטע') [לטפס] ולירד (מבור) [לבור] ולשתות יכול לומר לגוי דלה לי. ואם מעיין הוא שאינם המים עמוקים י' טפחים ממלא ושותה ובלבד שלא יוליך המים ד' אמות ברה"ר.
מהו להזכיר של ר"ח בראש השנה ולומר את יום ראש החודש הזה ואת יום הזיכרון הזה, ומסקנא דאין מזכירין. אבל בקריאת בפסוק מוסף מלבד עולת החודש ומנחתה נחלקו גאוני עולם, גאוני מגנצא נהגו לקרות, כי מפרשין איזהו חג שהחדש מתכסה בו [ר"ה ח'.] הוי אומר זה ר"ה שאין החדש נזכר בו כלל, וגם מפרשין הא דאמר ר' אבהו כי הוינן בי ר"ה איבעיא לן מהו להזכיר של ר"ח לומר את יום החדש ואת יום הזיכרון הזה ולקרות מלבד עולת החדש כיון דחלוקין במוספין שחלק הכתוב מוסף לראש חדש, לחדש אנו נמי נזכיר או דילמא כיון דקראו הכתוב לחדש זה זכרון כדכתיב זכרון תרועה וכשאומר את יום הזכרון הזה עולה לר"ח וגם (לר"ח) [לר"ה] ומסקנא עולה לכאן ולכאן ואין מזכיר ראש חדש כלל והכי הילכתא, וכיון דאינו מזכיר אף (הפסח) [הפסוק] לא יקרא מלבד עולת החודש, וסומכין אהא דאמר רב חננאל אמר רב [ר"ה ל"ה.] כיון שאמר ככתוב בתורה שוב א"צ לקרוא את הפסוק, סבור מינה ה"מ ביחיד אבל בצבור לא, איתמר אריב"ל כיון שאמר ככתוב [בתורתך] שוב א"צ, וגרסינן בירושלמי העובר לפני התיבה בראש השנה צריך לחדש דבר בתפילת המוספין מאי מחדש אפילו אמר נעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא. ורבינו שמואל בן רבינו יצחק הלוי מוורמשא הינהיג מלבד עולת החדש ומפרש הכי (כגון) [כיון] דחלוקין במוספין שמזכיר ר"ח בקריאת פסוקי המוספין אמרינן נמי את מוספי יום ראש החודש או דילמא זכרון אחד וכו' דר"ח זה קרוי זכרון ומסקנא דאין אומר את ר"ח, ומיהו הפסוקים יקרא, וחג שהחודש מתכסה בו מפרש שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית, שבכל המועדים היא נראית לבד מר"ה שהוא [ראש] החדש, ואף רבינו שלמה הינהיג כך ופירש כן כמו רבינו שמואל, ואילו ואילו דברי אלקים חיים ודעבד כן עבד ודעבד כן עבד ופירוש האחד נראה לעינים.
<h2>דף מ:</h2>
ותיקון אמירת כל נדרי בערב יוהכ"פ, יש אומרים משום דאמרי' בנדרים [כ"ג:] הרוצה שלא יתקיים נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ואומר כל נדרין שאדור מכאן ועד ר"ה הבאה לא יהו קיימין, וליתה דא"כ הוה להו לתקוני לומר בר"ה וגם להפר להבא (ואם) [והם] תיקנו ביוהכ"פ ולהפר לשעבר, ונראה לי דמשו"ה תקינו לשעבר וגם ערב יוהכ"פ משום דאמר בנדר[ים] [כ"ב.] כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן בשעת איסור הבמות ואם נדר מה תקנתו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו ולא יקיימנו, והשב מרשעו יוהכ"פ מכפרת לו, ובשאר עבירות אדם שב מרשעו שהרי יודע עבירות [שבידו], אבל בעבירת נדר אין הכל בקיאין שהיא עבירה ואין שב שילך אצל חכם להתיר לו, והתקינו לש"ץ לומר והרי הוא כאילו לכל אחד ואחד מתחרט לפני חכם שהרי כולם יושבין שם ואין מוחין והוא שלוחם עד כולהון [א]יתחרטנא בהון (הוא שלוחים עד כולהון יתחרטנא בהון) הוא שליח המתחרטים, עם שליח החכמ[ים] להתיר הנדרים כשאומר כולהון יהון שרן ונידרנא לא נידרי ושבועת' לא שבועה וכולל ש"ץ את עצמו בכלל. ומה שתיקנו לומר קודם התפילה כדי שתהא התשובה קודם יוהכ"פ שאז הוא מכפר, ועוד שאין מתירין נדרים בשבת ויו"ט. ומה שתיקנו לומר ג' פעמים, ואי איכא שלא היה בראשונה היה בשנייה ואי ל"ה בשנייה הוי בשלישית ולפיכך תיקנו להאריך בו שלוחי ציבור. ואחר שאמרו ג' פעמים יאמרו כל הקהל בקול רם ונסלח לכל עדת וגו' כלומר עשינו את שלנו ושבנו אליך ואתה תעשה כמה שהבטחתנו לסלוח עונותינו ביום הזה, וכן נוהגין בכל קהילות ארץ כנען לומר באחרונה וכשר הדבר.
<h2>דף מא:</h2>
מי שהוציאוהו גוים בעל כרחו מחוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות ממקום שהניחוהו. החזירוהו בע"כ לתוך תחומו כאלו לא יצא ויש לו כל תחומיו כבתחילה. הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים מהלך את כולה ור' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד' אמות ואמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה. ואמרינן נמי [צ' ע"א] ספינה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות וא"ל רב חייא (ב"ר) [בר] יוסף לשמואל הלכתא כוותיך או הלכתא כוותיה דרב א"ל הלכתא כוותיה דרב והלכתא כרב באיסורא. ש"מ דישראל ההולך בספינה ממגנצא לקולוניא וכשבאת ספינה לקולוניא היה יום שבת ולא רצו בני הספינה להמתין שם ביום השבת כי רצו ללכת לדרכם והטילוהו לתוך ספינה העומדת שם בנמל או אל שפת הנהר, אין לו שם בספינה ששמוהו שם כי אם ד' אמות כי לא שבת באויר ספינה זו בהש"מ וכן על שפת הנהר אין לו אלא ד' אמות. אבל אם הוצרך לנקביו ואין יכול לפנות שם מפני בני אדם העומדים שם על שפת הנהר או בספינה אשר שמוהו שם, נ"ל שיכול ללכת עד בית היהודים להפנות שם, כדבעא מיניה אביי מרבה מי שהוציאוהו גוים ואין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו מהו א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ומצי נפיק ואמרו נהרדעי אי פיקח הוא נפיק לתחומיה דכיון דנתנו לו רשות לצאת חוץ לד' אמות ילך עד תחומו ויכנוס וכיון דעל על, ה"נ כיון דברשות מצי נפיק מד' אמות ילך עד לביתו, אבל לא יזוז כל היום מד' אמות ראשונות הסמוכות לבית הכסא דלא עדיף האי משבת בבקעה וכלתה מידתו בחצי חצירו דאין לו אלא חצי חצירו, והא דאמר כיון דעל על ויש לו תחומין כבתחילה, משום דשבת באותה העיר וקנה שם שביתה, אבל זה שנכנס לביתו להיפנות לא שבת בזו העיר הלכך לא יזוז מד' אמותיו. וכן ישראל יכול לכנוס מספינה הגדולה אל ביצית הקטנה [ה]תלויה בה אם צריך לנקביו אפילו לא היתה קשורה בה מערב בין השמשות דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו' ולצאת מן הביצית אחר הפנותו לתוך הספינה כמו שהיוצא מד' אמות ויפנה חוזר אל תוך ד' אמות דאי לא מיהדר עייל מה כבוד הבריות איכא הרי יושב במקום טינופת אלא ודאי הדר עייל, וכ"ש דאם היתה קשורה בין השמשות דמותר לכנוס ולצאת בה ואעפ"י דמתירין וקושרין אותה בשבת דתניא [שבת ק"א:] ספינות קשורות זו בזו מערבין מזו לזו בשבת נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגג בין מזיד חזרו להתירן הראשון, והאי דבעינן עירוב לטלטל מזו לזו אבל ליכנס ולצאת לא ואפילו הי' אסור ליכנס ולצאת משום כבוד הבריות שרי. והא דתניא קשרה בדבר המעמידה מביא לו טומאה ואמר שמואל והוא שקשרה בשלשלאות של ברזל הכי פירש קשר ספינה בחברתה ויש טומאה באחת מהן הקשר מביא טומאה לתוך האחרת ואמר שמואל והוא שקשורה שהקשר שלשלת של ברזל שהמת בספינה הוא אבי אבות הטומאה והספינה היא אב הטומאה ואם הקשר אינו ברזל היה ראשון לטומאה ולא היה מביא טומאה לספינה האחרת כי אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והספינה כלי הוא הילכך כשקשר שלשלת ברזל מקבל טומאה מן הספינה שהמת בה ונעשה אבי אבות הטומאה דחרב הרי הוא כחלל ומביא טומאה לספינה האחרת ומטמא לה.
<h2>דף מה.</h2>
ישראל שבא בספינה ביום טוב או בשבת מחוץ לתחום אל שפת הנהר ויהודים שבעיר הלכו אליו להקבילו והיה לו בספינה אוכל ומשקה מהו שיאכלו וישתו עמו בספינה ממה שבא עמו מחוץ לתחום שאילה זו נשאלה במגנצא לפני חכמים הראשונים ומקצתן אסרו מדתנן בפרק שואל אדם מחבירו במס' שבת [קנ"א.] גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן לישראל ה"נ כיון שהובא המאכל זה בשביל ישראל שבספינה לא יאכלנה ישראל אחר, [ו]לא דמי דהתם לא יספוד בהן ישראל לא ישראל שהובא בשבילו ולא אחר אבל הכא הא אכיל ליה ישראל שבספינה שבא בשבילו וכ"ש דאכלי ליה אחריני דאפילו הבא בשביל ישראל זה ולא מצי אכיל ליה איהו מותר לישראל אחר וכל שכן המותר לו. ויש מן החכמים שהתירוהו מראיית הכלים והבהמה הרי הן כרגלי הבעלים [ביצה ל"ו:] ה"נ האוכלין שבאו עמו בספינה הרי הן כמותן מה הוא לא חשוב בא מחוץ לתחום אף הן ומותרין לבני העיר ועוד שהרי לא בשבילן הן באו, ורואה אני את דבריהם, ומוסיף (מי שהוציאהו גוים בעירובו) דתנן [בפ' מי שהוציאהו גוים] מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה וכו' עד וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות וכו' עד היו שנים מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו, הא הכא דלא מצי זה אזיל לתוך אמותיו של חבירו למקום שמונח שם האוכל ולאכול וכשמביאו חבירו למקומו דמצי אזיל אוכלו ה"נ אע"ג דאילו שבעיר לא יכולין לילך למקום שבא (משו) [משם] האוכל היום כי אייתו ליה חבריה בהתירא מצי אכיל. ותנן נמי בפרק חלון [ע"ז.] כותל שבין שתי חצירות גבוהות ד' היה בראשו פירות אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו וכו' ובלבד שלא יורידו למטה ואמר בגמ' אין בו ד' מאי א"ר יוחנן אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין ואע"פ שאין יכול ליטלן משם ולהביאן כאן לאכלם דהא לא עירב כי הביאן חבירו אוכלן הכא נמי לא שנא. וביום טוב מותר לבני העיר לשגר אל הספינה מאכלם ולאכל משלו דכשם שהוא מותר בשלהן אע"ג דחוץ לתחומו היו כך הם מותרין בשלו אע"פ שחוץ לתחומן באו דלא שנא.
<h2>דף עו:</h2>
ישראל שבא בספינה ביום טוב או בשבת מחוץ לתחום אל שפת הנהר ויהודים שבעיר הלכו אליו להקבילו והיה לו בספינה אוכל ומשקה מהו שיאכלו וישתו עמו בספינה ממה שבא עמו מחוץ לתחום שאילה זו נשאלה במגנצא לפני חכמים הראשונים ומקצתן אסרו מדתנן בפרק שואל אדם מחבירו במס' שבת [קנ"א.] גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן לישראל ה"נ כיון שהובא המאכל זה בשביל ישראל שבספינה לא יאכלנה ישראל אחר, [ו]לא דמי דהתם לא יספוד בהן ישראל לא ישראל שהובא בשבילו ולא אחר אבל הכא הא אכיל ליה ישראל שבספינה שבא בשבילו וכ"ש דאכלי ליה אחריני דאפילו הבא בשביל ישראל זה ולא מצי אכיל ליה איהו מותר לישראל אחר וכל שכן המותר לו. ויש מן החכמים שהתירוהו מראיית הכלים והבהמה הרי הן כרגלי הבעלים [ביצה ל"ו:] ה"נ האוכלין שבאו עמו בספינה הרי הן כמותן מה הוא לא חשוב בא מחוץ לתחום אף הן ומותרין לבני העיר ועוד שהרי לא בשבילן הן באו, ורואה אני את דבריהם, ומוסיף (מי שהוציאהו גוים בעירובו) דתנן [בפ' מי שהוציאהו גוים דף מ"ח] מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה וכו' עד וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות וכו' עד היו שנים מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו, הא הכא דלא מצי זה אזיל לתוך אמותיו של חבירו למקום שמונח שם האוכל ולאכול וכשמביאו חבירו למקומו דמצי אזיל אוכלו ה"נ אע"ג דאילו שבעיר לא יכולין לילך למקום שבא (משו) [משם] האוכל היום כי אייתו ליה חבריה בהתירא מצי אכיל. ותנן נמי בפרק חלון כותל שבין שתי חצירות גבוהות ד' היה בראשו פירות אילו עולין מכאן ואוכלין ואילו וכו' ובלבד שלא יורידו למטה ואמר בגמ' אין בו ד' מאי א"ר יוחנן אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין ואע"פ שאין יכול ליטלן משם ולהביאן כאן לאכלם דהא לא עירב כי הביאן חבירו אוכלן הכא נמי לא שנא. וביום טוב מותר לבני העיר לשגר אל הספינה מאכלם ולאכל משלו דכשם שהוא מותר בשלהן אע"ג דחוץ לתחומו היו כך הם מותרין בשלו אע"פ שחוץ לתחומן באו דלא שנא.
<h2>דף צ.</h2>
מי שהוציאוהו גוים [מ"א:] בעל כרחו מחוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות ממקום שהניחוהו. החזירוהו בע"כ לתוך תחומו כאלו לא יצא ויש לו כל תחומיו כבתחילה. הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים מהלך את כולה ור' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד' אמות ואמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה. ואמרינן נמי ספינה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות וא"ל רב חייא (ב"ר) [בר] יוסף לשמואל הלכתא כוותיך או הלכתא כוותיה דרב א"ל הלכתא כוותיה דרב והלכתא כרב באיסורא. ש"מ דישראל ההולך בספינה ממגנצא לקולוניא וכשבאת ספינה לקולוניא היה יום שבת ולא רצו בני הספינה להמתין שם ביום השבת כי רצו ללכת לדרכם והטילוהו לתוך ספינה העומדת שם בנמל או אל שפת הנהר, אין לו שם בספינה ששמוהו שם כי אם ד' אמות כי לא שבת באויר ספינה זו בהש"מ וכן על שפת הנהר אין לו אלא ד' אמות. אבל אם הוצרך לנקביו ואין יכול לפנות שם מפני בני אדם העומדים שם על שפת הנהר או בספינה אשר שמוהו שם, נ"ל שיכול ללכת עד בית היהודים להפנות שם, כדבעא מיניה אביי מרבה מי שהוציאוהו גוים ואין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו מהו א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ומצי נפיק ואמרו נהרדעי אי פיקח הוא נפיק לתחומיה דכיון דנתנו לו רשות לצאת חוץ לד' אמות ילך עד תחומו ויכנוס וכיון דעל על, ה"נ כיון דברשות מצי נפיק מד' אמות ילך עד לביתו, אבל לא יזוז כל היום מד' אמות ראשונות הסמוכות לבית הכסא דלא עדיף האי משבת בבקעה וכלתה מידתו בחצי חצירו דאין לו אלא חצי חצירו, והא דאמר כיון דעל על ויש לו תחומין כבתחילה, משום דשבת באותה העיר וקנה שם שביתה, אבל זה שנכנס לביתו להיפנות לא שבת בזו העיר הלכך לא יזוז מד' אמותיו. וכן ישראל יכול לכנוס מספינה הגדולה אל ביצית הקטנה [ה]תלויה בה אם צריך לנקביו אפילו לא היתה קשורה בה מערב בין השמשות דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו' ולצאת מן הביצית אחר הפנותו לתוך הספינה כמו שהיוצא מד' אמות ויפנה חוזר אל תוך ד' אמות דאי לא מיהדר עייל מה כבוד הבריות איכא הרי יושב במקום טינופת אלא ודאי הדר עייל, וכ"ש דאם היתה קשורה בין השמשות דמותר לכנוס ולצאת בה ואעפ"י דמתירין וקושרין אותה בשבת דתניא [שבת ק"א:] ספינות קשורות זו בזו מערבין מזו לזו בשבת נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגג בין מזיד חזרו להתירן הראשון, והאי דבעינן עירוב לטלטל מזו לזו אבל ליכנס ולצאת לא ואפילו הי' אסור ליכנס ולצאת משום כבוד הבריות שרי. והא דתניא קשרה בדבר המעמידה מביא לו טומאה ואמר שמואל והוא שקשרה בשלשלאות של ברזל הכי פירש קשר ספינה בחברתה ויש טומאה באחת מהן הקשר מביא טומאה לתוך האחרת ואמר שמואל והוא שקשורה שהקשר שלשלת של ברזל שהמת בספינה הוא אבי אבות הטומאה והספינה היא אב הטומאה ואם הקשר אינו ברזל היה ראשון לטומאה ולא היה מביא טומאה לספינה האחרת כי אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והספינה כלי הוא הילכך כשקשר שלשלת ברזל מקבל טומאה מן הספינה שהמת בה ונעשה אבי אבות הטומאה דחרב הרי הוא כחלל ומביא טומאה לספינה האחרת ומטמא לה.
